הקול הפנימי השקט שגוזל את האושר
תארו לעצמכם שאתם יודעים שאתם ראויים להעלאה בשכר.
אתם עובדים קשה, לוקחים אחריות, והתרומה שלכם ברורה.
אבל ברגע שאתם עומדים מול המנהל, משהו בכם קופא.
אתם מבקשים סכום נמוך בהרבה ממה שתכננתם, או דוחים את השיחה שוב ושוב.
הקול הפנימי לוחש: "עדיף להיות אסיר תודה על מה שיש, אחרת אולי אאבד הכל".
בזוגיות, אולי אתם מרגישים שחיקה מוחלטת.
אתם זקוקים לעזרה או למנוחה, אבל כשאתם כבר מנסים לבקש, אתם עושים זאת בהתנצלות או בציניות.
אתם מכינים את עצמכם לסירוב, כי אם לא תצפו לכלום – הכאב יהיה פחות עמוק.
הפער הזה, בין מה שאנחנו יודעים שמגיע לנו לבין מה שאנחנו מרשים לעצמנו לקבל, הוא הליבה של האמונה "לא מגיע לי".
היא לא תמיד נאמרת במודע, אבל היא מנהלת את הבחירות שלנו מאחורי הקלעים.
שלב 1: הזיהוי – איך "לא מגיע לי" נראה במציאות?
האמונה הזו מתחבאת בתוך דפוסי התנהגות יומיומיים. הנה 5 סימני אזהרה:
- קושי לדרוש תמורה ראויה: הימנעות ממו"מ על שכר או קושי לבקש צרכים בסיסיים בזוגיות (כמו זמן לעצמכם או תמיכה רגשית).
- נסיגה מהירה מבקשה: אתם מבקשים עזרה, אך ברגע שאתם נתקלים בסירוב קל או אפילו באי-נוחות של הצד השני, אתם מוותרים מיד: "טוב, לא חשוב, אני כבר אסתדר לבד". זהו מנגנון הגנה שנועד למנוע דחייה כואבת יותר.
- ריצוי יתר : ויתור על גבולות אישיים ואמירת "כן" לכל בקשה, מתוך תחושה שאתם חייבים "להרוויח" את מקומכם בקשר.
- חבלה עצמית : ברגע שדברים מתחילים להסתדר (קידום בעבודה או קשר יציב), אתם יוצרים משבר באופן לא מודע, כדי לחזור ל"אזור הנוחות" המוכר של חוסר הצלחה.
- הזנחה עצמית: דחיית צרכים בסיסיים כמו מנוחה, אוכל מזין או טיפול רפואי. זוהי דרך להכריז: "הצרכים שלי לא מספיק חשובים כדי להשקיע בהם".
שלב 2: ההבחנה – מאיפה זה מגיע?
האמונה "לא מגיע לי" אינה עובדה, אלא תוצאה של חוויות עבר. לעיתים קרובות היא נולדה בילדות שבה הצרכים שלכם לא קיבלו מענה, או כשהרגשות שלכם בוטלו ("אתה סתם עושה עניין").
"כדי להבין לעומק איך חוויות הילדות וסגנון ההתקשרות שלכם עיצבו את התחושה שאינכם ראויים, מומלץ לקרוא את המאמר: [איך סגנון ההתקשרות שלך מעצב את הדימוי העצמי]".
המוח למד שמסוכן לרצות ולבקש, ועדיף להאמין שאינכם ראויים כדי להימנע מהכאב של חוסר המענה.
שלב 3: הכלים – 5 צעדים לשינוי האמונה
כדי לשנות אמונה שיושבת עמוק בתת-מודע, עלינו לפעול בשטח ולהוכיח לעצמנו אחרת:
- לכידת הקול המבטל: ברגע שזיהיתם שאתם נסוגים מבקשה או מוותרים על עצמכם, עצרו. אמרו לעצמכם: "אני מרגיש שזה לא מגיע לי עכשיו, אבל זו רק אמונה ישנה. מותר לי לבקש".
- תרגול התמדה בבקשה: כשאתם נתקלים בסירוב קל, במקום להגיד "לא צריך", נסו להישאר בסיטואציה. נשמו עמוק ואמרו: "אני מבין שזה קצת קשה עכשיו, אבל זה באמת חשוב לי. בוא נראה איך אפשר בכל זאת".
- הקצאת משאבים ל"אני": קבעו זמן ביומן שהוא רק עבורכם (טיפול, תחביב, מנוחה) והגדירו אותו כקיר שאינו ניתן למשא ומתן. הפעולה הזו היא הצהרה מעשית לתת-מודע: "אני חשוב מספיק כדי להשקיע בעצמי".
- גשר החמלה: כשאתם מרגישים אשמה על כך שביקשתם משהו, שאלו את עצמכם: "אם חבר טוב היה מבקש את אותו דבר, האם הייתי חושב שלא מגיע לו?". התשובה תהיה תמיד "מגיע לו". השתמשו באותה חמלה כלפי עצמכם.
- שינוי שפה פנימי: החליפו את הדיבור העצמי. במקום "אני מצטער שאני מבקש", אמרו "תודה שאתה עוזר לי". זהו שינוי קטן שמעביר אתכם מעמדת נחיתות לעמדה של ראויות.
סיכום
הראויות שלכם היא זכות מולדת, לא משהו שצריך לעבוד בשבילו. בכל פעם שאתם מתמידים בבקשה, מקבלים מחמאה או מעניקים לעצמכם מנוחה, אתם מפרקים עוד לבנה בחומה של "לא מגיע לי". זהו תהליך, ובכל צעד קטן אתם בוחרים בעצמכם מחדש.
מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה