חסמי קבלה בזוגיות:
מה באמת מונע מאיתנו לקבל את מי שאיתנו?
קבלה בזוגיות אינה רק "סבלנות" או איפוק כלפי הצד השני.
היא עמדה פנימית עמוקה שמאפשרת לנו לאהוב את בן הזוג גם כשהוא לא תואם את הציפיות שלנו.
אבל בפועל, רובנו חווים קושי עצום ביישום הקבלה הזו. מהם החסמים הסמויים שיושבים שם מתחת לפני השטח?
ברגע שאנחנו מסרבים לקבל את בן הזוג כפי שהוא, מופעל אצלנו מנגנון סמוי של שליטה. המחשבה היא: "אם הוא ישתנה ויתאים לי – אני ארגיש בטוח/ה יותר".
אנחנו מנסים "לשפץ" את האחר כדי להרגיע את חוסר השקט הפנימי שלנו, מתוך חרדה שמא לא נוכל לשרוד את הקשיים כפי שהם היום.
זהו אולי החסם המורכב מכל. חוסר קבלה טומן בחובו לעיתים אמירה לא מודעת: "אני שווה יותר". כשבני זוג מפסיקים להרגיש שווים בערכם – כשאחד מרגיש שהוא "התפשר" או שהוא "עושה טובה" לצד השני – לא תיתכן קבלה אמיתית. כל פגם נתפס כהוכחה לכך שמגיע לי משהו טוב יותר, והפער הזה מייצר כעס תמידי.
לעיתים חוסר הקבלה מופעל על ידי "טריגרים" מהעבר. חוויות ילדות או צלקות מקשרים קודמים מתעוררות לחיים. כשבן הזוג פוגע בטעות בנקודה רגישה, אנחנו מגיבים בעומס רגשי לא פרופורציונלי. אנחנו לא נלחמים בבן הזוג, אלא בכאב הישן שהוא הזכיר לנו.
אי אפשר להעניק לאחר את מה שאין לנו עבור עצמנו. אדם שנמצא במלחמה פנימית וביקורת עצמית חריפה, יתקשה פי כמה להכיל את חסרונות בן זוגו. חוסר הקבלה כלפי חוץ הוא לעיתים קרובות שיקוף של חוסר הקבלה כלפי פנים.
נכנסנו לקשר עם "פנטזיה זוגית" – דמות דמיונית שתשלים אותנו. כשהמציאות דופקת בדלת והפנטזיה מתנפצת, אנחנו חווים אבל. חוסר הקבלה הוא הניסיון הנואש להחיות את הדמות שדמיינו, במקום ללמוד לאהוב את האדם האמיתי שנמצא מולנו.
סמנו את המשפט שהכי "מדבר" אליכם ברגע של ויכוח:
זיהוי החסמים הללו הוא הצעד הראשון לשחרור.
קבלה היא לא מטרה שמגיעים אליה וזהו, אלא שריר שצריך לאמן.
כשאנחנו מבינים מה מונע מאיתנו לקבל, אנחנו יכולים להפסיק להאשים את בן הזוג ולהתחיל לעבוד על המקום שבאמת זקוק לריפוי – בתוכנו.
