כשנתינה הופכת ללקיחה

מלכודת ה"מושיע": מה בן/בת הזוג באמת מרוויחים כשהם נשארים בקשר תלותי – ומה ההפסד האמיתי

הדיסוננס של האהבה המותנית

אהבה אמיתית אמורה להעצים אותנו, אבל לעיתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו במערכת יחסים שהופכת לפרויקט הצלה. 

אנו נותנים ללא גבול, מרצים, מוותרים על הצרכים שלנו ומנסים "לתקן" את בן או בת הזוג שמתמודדים עם דימוי עצמי נמוך, פחד מנטישה (BPD) או אמונה עמוקה ש"לא מגיע להם".

בשלב מסוים, כדאי לעצור ולשאול את השאלה הכנה והכואבת ביותר: 

מדוע אני נשאר בתפקיד הזה? 

מה אני באמת מרוויח מהיותי "המושיע", ומהו המחיר שאני משלם בטווח הארוך?

הרווחים המשניים: למה אנחנו "נהנים" להציל?

אף אחד לא נשאר במערכת יחסים שוחקת ללא סיבה. 

בתוך הקושי, קיימים "רווחים משניים" – תגמולים פסיכולוגיים נסתרים שמזינים את הצורך שלנו להישאר בתפקיד הגיבור:

1. תחושת ערך עצמי מנופחת: כשאני זה שמייצב את הסערות ומציל מהמשבר, אני מרגיש חיוני. הדימוי העצמי שלי נבנה על כך שבן הזוג "לא יכול להסתדר בלעדיי".
2. שליטה מדומה: ניהול המשברים של האחר נותן תחושת שליטה בכאוס. קל יותר להתמקד ב"תיקון" של מישהו אחר מאשר להתמודד עם חוסר הביטחון או הפחדים של עצמי.
3. הימנעות מאינטימיות אמיתית: כשהקשר ממוקד תמיד בדרמה של הצד השני, אין מקום לחשיפה רגשית של הצרכים שלי. המיקוד באחר הוא מסך עשן שמונע פגיעות אמיתית.
4. תעודת "האדם הטוב": התפקיד מאפשר לי להרגיש נאמן ומסור באופן קיצוני, מה שמספק אישור חברתי ומוסרי לכך שאני "בסדר", גם אם הקשר עצמו אינו בריא.

ההפסד האמיתי: המחיר הכבד בטווח הארוך

(לפעמים הצורך שלנו להיות אלו שנותנים ומצילים נובע מהפחד שלא נהיה נאהבים אם לא נהיה חיוניים. על המתח שבין הצורך לתת לבין הצורך לקבל אהבה, תוכלו לקרוא במאמר: [האם אני אוהב או נאהב?])

בעוד שהרווחים המשניים מספקים סיפוק רגעי, המחיר המצטבר הוא הרסני – עבור שני הצדדים:

• אובדן האישיות של בן הזוג: זהו ההפסד הכואב מכולם. כשאנחנו "מצילים" מישהו כל הזמן, אנחנו מונעים ממנו לפתח את הכוח הפנימי שלו. במקום לעזור לו לצמוח, אנחנו משאירים אותו בתפקיד הקורבן והתלוי. בטווח הארוך, אנחנו מאבדים את האדם שאהבנו – האישיות שלו נבלעת בתוך התלות והמשברים.
• שחיקה רגשית וריקנות : המשאבים שלנו מוגבלים. ניסיון להחזיק אדם אחר "מעל המים" לאורך שנים מוביל לשחיקה פיזית ונפשית, למרירות ולאובדן הקשר עם החיים האישיים, החברים והשאיפות שלנו.
• תלות משותפת : אנחנו מפסיקים להישאר בקשר מתוך בחירה חופשית, ונשארים מתוך חרדה ש"הוא לא ישרוד בלעדיי". במצב כזה, החופש האישי מתפוגג.
• עצירה בצמיחה האישית: כל עוד המיקוד הוא ב"חולי" של בן הזוג, אין לנו פנאי לטפל בבעיות שלנו. אנו משתמשים במצב של האחר כדי להימנע משינוי חיובי בחיינו שלנו.

הדרך החוצה: מ"מושיע" ל"שותף"

המעבר לזוגיות בריאה דורש שינוי תפיסתי עמוק: אינכם יכולים להציל אף אחד, אתם יכולים רק לתמוך בו בזמן שהוא מציל את עצמו.

1. הכירו ברווח האישי: הודו בפני עצמכם שחלק מהערך העצמי שלכם נשען על תפקיד המושיע. ההכרה הזו היא הצעד הראשון לשחרור.
2. הצבת גבולות מחדש: למדו לומר: "אני מבין שקשה לך עכשיו, ואני אוהב אותך, אבל אני לא יכול לפתור את זה עבורך". זהו מעשה של כבוד לבן הזוג – אתם מאמינים שהוא מסוגל להתמודד.
3. החזירו את הפוקוס לעצמכם: חזרו להשקיע בזהות שלכם, בתחביבים ובצרכים שלכם שלא קשורים לקשר.
4. עזרה מקצועית: טיפול אישי יכול לעזור לכם להבין מדוע בחרתם בתפקיד הזה ואיך לבנות דימוי עצמי שאינו תלוי בנזקקות של אחרים.

סיכום

להיות שותף פירושו לראות את האדם שמולכם כיצור שלם וחזק, גם כשהוא עובר משבר. 

כשאתם מפסיקים להציל, אתם נותנים לבן הזוג את ההזדמנות למצוא את עצמו מחדש, ולכם – את ההזדמנות לחיות חיים מלאים ובריאים יותר.

מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה