דמיינו שאתם נכנסים לבית קפה. בתפריט רשום: קפה – 15 ש"ח.
בסיום השתייה המלצר מגיש לכם חשבון של 2,000 ש"ח.
רובנו נרגיש מרומים, כועסים, ואולי אף נחשוב שמדובר בטעות חמורה.
המחיר פשוט לא תואם את ה"מוצר".אבל יש רגעים בחיים שבהם אנשים מוכנים לשלם סכום גבוה מאוד על “קפה” – ואפילו בחיוך.
ברגעים האלו הקפה הוא לא הסיפור. הוא רק התירוץ.
הצורך האמיתי שמתממש באותו רגע עמוק ומשמעותי הרבה יותר:
צורך בקשר, בהכרה, בתחושת ערך או בהקלה רגשית.
כפי שכתבתי במאמר “אם התחתנו בשביל לתת, למה מתגרשים?”
השאלה איננה רק כמה אנחנו נותנים, אלא האם הנתינה שלנו פוגשת את הצורך האמיתי של הצד השני.
בזוגיות אנחנו לא משלמים בשקלים – אלא במטבע רגשי:
ויתור, הכלה, סבלנות, זמן, הקשבה וגמישות.
כאשר אדם מרגיש שהצרכים הרגשיים שלו מקבלים מענה – הוא נעשה נדיב באופן טבעי.
אך כאשר הקשר מתערער, ויתור עלול להרגיש כמו איבוד עצמי.
לכן חשוב לדעת כיצד לבצע “ויתורים והקרבה בלי לאבד את הזהות”
כדי שהנתינה לא תהפוך למעמסה שמוחקת את האדם מבפנים.
כאשר אדם חווה חוסר סיפוק רגשי בזוגיות, הוא נכנס למצב של “מגננה רגשית”.
כל בקשה קטנה מרגישה כמו מחיר מוגזם –
פשוט משום שהקופה הרגשית שלו מרגישה ריקה.
הנטייה הטבעית שלנו כאשר בקשות אינן נענות היא “להגביר כוח”: להקשיח עמדות, לחזור שוב ושוב על אותה דרישה, או להעלות את הטון.
אלא שבפועל זה חוטא לקשר.
במקום לקרב אותנו למענה על הצורך, הדינמיקה הזו מעצימה את התסכול משני הצדדים, מגבירה מגננה והתרחקות רגשית – וכך הסיכוי להגיע ליעד האמיתי של חיבור, הבנה ומענה לצורך העמוק שמאחורי הבקשה דווקא פוחת.
לעיתים, הדרך להתקדם אינה בהגברת העוצמה של הבקשה, אלא בהעמקה בבירור הצורך הרגשי שהיא מנסה לבטא.
כדי להבין עד כמה בקשה יומיומית יכולה “לעלות ביוקר” רגשית, הנה דוגמה קטנה מהקליניקה:
זוג שהגיע אליי תיאר ויכוח שחזר על עצמו סביב בקשה פשוטה: “כשאתה חוזר הביתה, תוכל לעצור רגע ולהביא חלב/לחם?”.
עבורה זו הייתה בקשה טכנית שנבעה מעומס ועייפות, ובקשה לשותפות קטנה ביומיום.
עבורו, הבקשה הפעילה תחושה שהוא לא מוערך על כל מה שהוא כבר עושה – העבודה, הקניות הגדולות, הדאגה ל”דברים החשובים”.
עם הזמן, כל בקשה נוספת נחוותה כעוד הוכחה לכך שלא רואים אותו באמת.
כך בקשה קטנה הפכה לטריגר רגשי: היא הרגישה שאין על מי להישען, והוא הרגיש שלא מעריכים את המאמץ שלו.
רק כאשר עצרנו לברר את הצרכים החבויים – הצורך שלה בשותפות והקלה, והצורך שלו בהכרה והערכה – הדינמיקה השתנתה.
הבקשה עצמה נשארה פשוטה, אך המחיר הרגשי שלה ירד משמעותית, והנכונות להיענות לה חזרה ממקום רגוע יותר.
כדי לצאת מהמלכוד הזוגי, חשוב להבין שזיהוי צרכים הוא מלאכה מורכבת:
צרכים גלויים (הקפה):
הבקשות שעל פני השטח – “אני צריך עזרה”, “חשוב לי שנצא יחד יותר”.
צרכים חבויים (הערך):
מה שמתחבא מתחת – הצורך להרגיש משמעותי, מוערך, נראה או בטוח בתוך הקשר.
כדי להעמיק במנגנון הזה, אני ממליץ לקרוא את המאמר העוסק ב“צרכי ליבה בזוגיות”
שם אני מפרט את אותן אבני יסוד שבלעדיהן הדינמיקה הזוגית הופכת למאבק הישרדותי.
בתוך משבר זוגי קשה לראות את הצורך של האחר.
כל אחד עסוק במחיר שהוא מרגיש שהוא משלם ובתחושה שהוא לא מקבל תמורה רגשית הוגנת.
תפקיד הייעוץ הזוגי אינו רק “ליישב סכסוכים”,
אלא לסייע לבני הזוג לזהות את הצרכים החבויים שמפעילים את המאבק.
ברגע שהצורך מקבל שם והכרה – מתרחש שינוי:
הכעס מתרכך, ההתגוננות פוחתת, והיכולת להקשיב חוזרת.
בני הזוג מתחילים להבין מהי ה”סחורה” הרגשית שהאחר באמת זקוק לה,
ולעיתים קרובות – כבר משם הם מצליחים להמשיך לבד ולתת מענה הדדי לצרכים הללו.
איך מחזירים את האשראי הרגשי?
זוגיות בריאה אינה זוגיות ללא ויתורים,
אלא זוגיות שבה שני בני הזוג מרגישים שהם “נספרים”.
כאשר הצרכים הרגשיים מקבלים מענה,
ה“אשראי הרגשי” מתמלא מחדש,
והנתינה חוזרת להיות טבעית –
לא מתוך כפייה, אלא מתוך רצון פשוט להיטיב עם מי שאוהבים.
מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה