החופה, הטבעות, השבועות – רגעים טעונים בהבטחה, המהווים את שיאם של אהבה ומחויבות.
עבור רבים מאיתנו, נישואין הם בחירה עמוקה להקדיש את עצמנו לאחר, לתת מעצמנו ללא תנאי, לתמוך, לאהוב ולגדול יחד.
אם כוונת היסוד של הקשר הזוגי היא "לתת", מדוע כל כך הרבה זוגות מוצאים את עצמם באכזבה, במרירות, ולעיתים קרובות – בגירושין?
הפרדוקס הזה, בין כוונת הנתינה הראשונית לבין מציאות הפירוק המשפחתי, טמון בלב הקושי של חיי הנישואין המודרניים.
בתחילת הדרך, נתינה בזוגיות נראית טבעית, כמעט אינסטינקטיבית.
אנו חווים רצון עז לתת ולרצות את בן או בת הזוג, להעניק להם אושר, להקל על הקשיים.
הצורך להרגיש שהצלחתי לתת אישור או עזרה, ממלא אותנו בסיפוק עצום.
אך האם הגדרת נתינה הדדית שלנו תואמת את זו של הצד השני? עבור אחד, נתינה רגשית היא תמיכה אינטימית ורגשית, בעוד עבור האחר היא עשויה להתבטא בעשייה פרקטית, בתמיכה כלכלית או בהקשבה פעילה.
האתגר הגדול הוא להבטיח שהנתינה תגיע ממקום מלא ולא ממקום של ריצוי או פחד.
כאשר אנו נותנים מתוך צורך לרצות, לאשר את עצמנו, או למלא חלל פנימי, הנתינה הופכת לשוחקת ומובילה לתחושת ריקנות רגשית.
זוגיות בריאה נשענת על נתינה הנובעת משפע פנימי, מרצון כן להעניק, כשאנו בטוחים בערכנו ואיננו תלויים בתגובת הצד השני לאישור עצמי.
פערים בציפיות ובסגנונות התקשורת הזוגית, יחד עם ציפיות לא מדוברות, מהווים קרקע פורייה לתסכול בזוגיות.
אנו מגיעים למערכת יחסים עם תסריטים אישיים מוטמעים עמוק, ובלי להתאים אותם למציאות המשותפת, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו נותנים אך מרגישים מרוקנים, או מצפים לקבל אך חשים מתוסכלים.
החיים הם מסע משתנה, מלא באתגרים זוגיים.
לחצים חיצוניים – קריירה, גידול ילדים, משברים כלכליים, קשיי תקשורת, אתגרים בריאותיים – גובים מחיר.
הנתינה, שבתחילה נראתה אינסופית, הופכת למשא כבד. במקביל, בני הזוג עוברים שינויים.
נקודת מפנה קריטית מתרחשת כאשר אחד מבני הזוג חש שאינו מצליח לקבל את הסיפוק מהנתינה שהוא מעניק, או כשהוא מתחיל לתת יותר לעצמו כדי לשמור על הגבולות האישיים שלו.
ייתכן שהנתינה שהעניק לא זכתה להכרה, לתגובה, או שהיא פשוט לא מילאה אותו כפי שקיווה.
במצב כזה, כדי להגן על עצמו מפני שחיקה, הוא יפנה את האנרגיה הפנימית שלו לסיפוק צרכים אישיים.
זהו רגע שבו מתחילה הידרדרות במערכת היחסים, כשהפוקוס עובר מ"מה אני יכול לתת" ל"מה אני מקבל" (או לא מקבל), ומתחיל להיסדק עמוד התווך של הנתינה ההדדית.
הרגשה של חוסר איזון בזוגיות, בין אם היא אובייקטיבית ובין אם היא סובייקטיבית, היא אחד הגורמים המרכזיים לשחיקת הנישואין.
יתרה מכך, לפעמים אחד מבני הזוג עשוי להיות טיפוס לא מרוצה, או כזה שמצפה לדברים לא מציאותיים, ואף משווה כל הזמן את הקשר שלו לאחרים או לאידיאלים בלתי אפשריים.
כאשר הנתינה של בן הזוג הנותן נתקלת באופן עקבי בחוסר סיפוק, בביקורת מתמדת, או בחוסר יכולת לקבל ולהעריך, נוצר תסכול עמוק.
הנתינה, שנועדה לחבר ולמלא, הופכת לגורם שחיקה.
בתגובה, בן הזוג הנותן עלול להפסיק לתת מתוך שמירה על עצמו – להגן על האנרגיה הרגשית שלו ועל תחושת הערך העצמי.
זה יוצר מעגל קסמים שלילי:
חוסר היכולת לקבל גורם לתסכול של הנותן, שנסגר, מה שבתורו מחזק את תחושת ה"לא מספיק" אצל המקבל, וחוזר חלילה, עד להידרדרות הקשר ופוטנציאל לפירוק הנישואין.
אם כן, האם הרצון הראשוני לתת הוא נאיבי? לא בהכרח.
הרצון הטבעי לתת הוא הבסיס החיוני לקשר זוגי בריא.
הבעיה נוצרת כשאנו שוכחים שנתינה אמיתית חייבת לכלול גם קבלה, ולא במובן של "תמורה" אלא במובן של הכרה ותמיכה הדדית.
מה אפשר לעשות? הדרך להתמודד עם אתגר זה טמונה בתשומת לב מתמדת ובעבודה משותפת.
ראשית, תיאום ציפיות מתמשך הוא קריטי.
יש לדבר בפתיחות על מהי נתינה עבור כל אחד מבני הזוג, וכיצד היא נתפסת.
חשוב להבין שהצרכים משתנים כל הזמן, ומה שהיה נכון בתחילת הדרך, אחרי לידת ילדים או שינוי קריירה, עשוי להשתנות.
לכן, יש לבדוק את הצרכים ולהתאים את הנתינה באופן תדיר.
שנית, חשוב לגלות ערנות לשינויים בצרכים ובתחושות של הצד השני, כולל היכולת לקבל.
כאשר מזהים את הנטייה לנתינה פחותה או לסיפוק צרכים עצמיים על חשבון הקשר, זוהי קריאת השכמה.
שלישית, מתן משוב חיובי וכנה על מאמצי הנתינה של הצד השני – אפילו על דברים קטנים – יכול לחזק את תחושת הסיפוק ולהזין את מעגל הנתינה.
המשימה היא לזהות היכן הרצון הטבעי לתת אינו מוצא ביטוי מלא או אינו נחווה כראוי על ידי הצד השני, ולפעול לתיקון המצב לפני שמעגל השליליות משתלט.
לפעמים, בני זוג עלולים לאבד את הנגיעה ברצון הטבעי לתת מתוך שנים של חוסר מודעות ודפוסי התנהגות שגרמו להם להיכנס למעגל שלילי של חוסר סיפוק וריחוק.
במקרים כאלה, מומלץ בחום לפנות ליועץ זוגי מקצועי.
תפקידו של יועץ זוגי אינו לשפוט או להאשים, אלא ללוות את בני הזוג, לגלות יחד איתם את הטוב והכוחות הטמונים בהם, ולמצוא את הדרכים הנכונות לנתינה הדדית מספקת ולשיקום יחסים בריאים.
הוא המראה החיצוני שמסייע לראות את הדפוסים ואת הדרך שבה ניתן להעביר את הטוב הזה בין בני הזוג.
נישואין מוצלחים דורשים גמישות, הקשבה מתמדת ויכולת להסתגל יחד.
הם דורשים תקשורת כנה, ויכולת הסתגלות יחד למסע החיים המשתנה – מסע שבו הנתינה ממשיכה להיות יסוד, אך רק אם היא מלווה בהבנה עמוקה של צרכי בני הזוג ורצון משותף לשיקום יחסים.
מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה