הוא שוב שותק. היא שוב שואלת. הוא מתרחק — והיא מתקרבת. שניהם רוצים אהבה, שניהם כמהים לקשר, אבל משהו ביניהם פשוט לא עובד. הדינמיקה הזו לא מתחילה כאן, בתוך הזוגיות הנוכחית; היא מתחילה הרבה קודם, במקום שבו למדנו לראשונה מה זה אומר "להיות בקשר".
סגנון התקשרות הוא ה"תוכנה" הפנימית שדרכה אנחנו חווים אהבה.
זו הדרך שבה למדנו להגיב כשהצד השני מתרחק, ומה שקורה בתוכנו כשאנחנו מרגישים חוסר ביטחון.
זהו דפוס שנבנה בתוכנו מתוך החוויות הראשונות בבית שבו גדלנו.
שם, בלי מילים, קיבלנו תשובות לשאלות הגורליות:
האם רואים אותי? האם אני חשוב? האם מותר לי להרגיש?
התשובות הללו מעצבות את האופן שבו אנחנו מתנהלים היום מול בן או בת הזוג.
(לשאלון סגנון התקשרות לחצו כאן)
1. התקשרות בטוחה: העוגן של הקשראדם בעל התקשרות בטוחה מרגיש שהוא ראוי לאהבה ושאפשר לסמוך על אחרים. הוא חווה קרבה כמקום טוב ובטוח. דפוס זה נוצר בילדות שבה הייתה נוכחות יציבה, הקשבה ומקום לביטוי רגשי. בזוגיות, אדם כזה יודע לתת מרחב מבלי להיבהל, ולבקש קרבה מבלי להרגיש חלש.
2. התקשרות חרדתית: "כדי שיאהבו אותי – אני צריך להתאמץ"כאן קיים צורך עז בקשר לצד פחד מתמיד לאבד אותו. זה מתבטא בצורך באישורים חוזרים, חשש מדחייה ורגישות גבוהה לכל שינוי במצב הרוח של בן הזוג. דפוס זה נוצר לרוב כשהאהבה בילדות לא הייתה עקבית – פעם נוכחת ופעם נעלמת – מה שהשאיר את הילד במצב של דריכות מתמדת.
3. התקשרות נמנעת: "עדיף לא להזדקק"טיפוסים נמנעים חווים קושי עם קרבה רגשית אינטנסיבית. כשהקשר הופך לקרוב מדי, הם מרגישים עומס ונסגרים. זה נוצר כשבילדות לא היה מקום לרגש, או כשהילד למד שהדרך היחידה לשרוד היא להסתדר לבד. מבחינתם, מרחק הוא הגנה, לא חוסר אהבה.
4. התקשרות מבולבלת: בין כמיהה לסכנהזהו הסגנון המורכב ביותר, המשלב רצון עז בקרבה יחד עם פחד עמוק ממנה. הקרבה מרגישה נכונה אך בו-זמנית מסוכנת ומאיימת. דפוס זה נוצר לרוב כשהדמויות המטפלות בילדות היוו מקור לפחד או בלבול במקום להיות מקלט בטוח.
בבתים רבים מתקיים "ריקוד" קבוע: צד אחד מחפש קרבה (החרדתי) והצד השני שומר מרחק (הנמנע). ככל שהאחד רודף ומחפש ביטחון, השני מרגיש מוצף ובורח. ככל שהשני בורח, הראשון נלחץ ורודף יותר. שניהם בטוחים שאם רק בן הזוג ישתנה – הכל יסתדר, אך האמת היא שהם פשוט מופעלים על ידי דפוסים ישנים.
סגנון התקשרות הוא דפוס – אך הוא אינו גזירת גורל.
כדי לשנות את הריקוד הזוגי, אנחנו פועלים לפי מודל קב"א:
רוב הקונפליקטים בזוגיות אינם עוסקים ב"מי צודק", אלא ב"מה הופעל בתוכי".
כשמבינים את סגנון ההתקשרות, מפסיקים לשאול "מה לא בסדר בך?" ומתחילים לשאול "מה קורה לנו עכשיו?".
כשקשה לך בקשר – מהי התגובה האוטומטית שלך?
האם את/ה מתקרב/ת בלחץ, נסגר/ת בתוכך או אולי נלחץ/ת?
שם בדיוק נמצא סגנון ההתקשרות שלך, ושם גם מתחילה הדרך לתיקון.
זוגיות לא חייבת להיות מקום של תסכול – היא יכולה להיות המקום של התיקון העמוק ביותר שלנו.
אם אתם מרגישים תקועים ב"ריקוד" שלא מטיב איתכם, אני מזמין אתכם לעבור יחד תהליך של בניית קב"א – קרבה, ביטחון ואמון – וליצור קשר בטוח ויציב באמת.
מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה