כשבתוך זוגיות הכאב מושתק – והתגובה מואשמת
במערכת יחסים זוגית, יש רגעים שבהם אחד מבני הזוג פוגע – במילים, בהתנהגות, או בהתעלמות.
ואז, כשהצד השני מגיב בכאב, בצעקה או בפרץ רגשי, הפוגע ממהר לומר: "תראה איך אתה צועק.
אני מדבר בשקט – אתה לא בסדר.
"כך נוצר עיוות מסוכן: הפוגע מציג את עצמו כ"רגוע" ושקול, בעוד הפגוע נתפס כ"אגרסיבי" או "היסטרי".
אבל התגובה הכואבת לא נולדה בחלל ריק – היא תולדה ישירה של מה שקרה קודם לכן.
(למאמר על ביקורת בינה, לחצו כאן)
כשמישהו צועק, זה לא בהכרח אומר שהוא "מאבד שליטה" או "תוקפן". לפעמים זו הדרך האחרונה שנשארה לו כדי שיקשיבו לו, הבעה נואשת של כאב ותסכול עמוק.
האמירה "אני מדבר רגוע, אתה צועק" אומנם נשמעת רגועה – אך היא גם דרך מתוחכמת להפוך את הנפגע לאשם ולהסיט את תשומת הלב מהפגיעה המקורית.
האם הרוגע של הפוגע מעיד על צדקת דרכו – או שמא על היכולת שלו לנתק את עצמו מהכאב שגרם?
פעמים רבות, זהו רוגע מזויף, שמטרתו להימנע מלקחת אחריות ולשמר תחושה של שליטה.
(למאמר על תקשורת נמנעת בזוגיות לחצו כאן
במערכת יחסים בוגרת ובריאה, במקום להתמקד בטון הדיבור – כדאי להתמקד בתוכן, בשורש הדברים.
האם בן הזוג שלך צועק כי הוא רוצה לפגוע, או כי הוא נפגע עד עמקי נשמתו?
האם הוא צועק מתוך שנאה – או מתוך ייאוש שאולי רק כך יקשיבו לו?
הבעיה האמיתית אינה מי שצועק – אלא מי שמתעלם מהסיבה העמוקה לצעקה, ומתכחש לכאב שהוא גרם.
(למאמר כיצד נתמודד עם חילוקי דעות בזוגיות לחצו כאן)
חשוב להדגיש: הבנת הכאב שמאחורי הצעקה אינה מעניקה לגיטימציה לאלימות מכל סוג שהוא.
המאמר מתייחס לצעקה כביטוי של מצוקה רגשית, תסכול עמוק או קריאה נואשת לתשומת לב והקשבה.
הוא אינו בא להצדיק צעקות אלימות, פוגעניות או משפילות, או כל סוג של התנהגות אלימה – פיזית, מילולית קיצונית או רגשית הרסנית.
גם כאשר אדם נפגע עמוקות, קיימת אחריות אישית לאופן שבו הוא מביע את כאבו.
המטרה היא לעודד הקשבה ואמפתיה כלפי הכאב, כדי שניתן יהיה לטפל בשורש הבעיה, ולמנוע בכך מצב שבו צעקות הופכות לדרך התקשורת העיקרית, או חמור מכך, מובילות לאלימות.
(לקריאת מאמר על רגשות בזוגיות לחצו כאן)
במקום לשפוט את הצעקה – עלינו לנסות להקשיב לה באמת.
במקום להשתמש ב"רוגע" כתחפושת להימנעות מאחריות – עלינו לבחור להיות נוכחים באמת, להרגיש, להקשיב, ולקחת אחריות כנה על מעשינו ועל הפגיעה שגרמנו.
רוגע מזויף לא בונה קשר אמיתי ויציב. כנות כואבת – דווקא כן. היא מאפשרת ריפוי, צמיחה, והבנה הדדית.
האמירה "אני גנבתי בשקט, למה אתה צועק?" משקפת ניסיון מסוכן להשתיק את הכאב במקום לתקן את הפגיעה.
לא תמיד זה שצועק הוא הלא בסדר – לפעמים הוא היחיד שעדיין אכפת לו מספיק כדי לכאוב בקול רם ולנסות להציל את הקשר.
כשהלב מדבר – גם אם זה בקול גבוה – הדבר האחרון שצריך לעשות הוא להשתיק אותו. במקום זאת, עלינו להקשיב, להבין ולפעול כדי לרפא את הפגיעה.