אי פעם עצרתם לחשוב – מה היה קורה אם היינו צריכים לבחור את הילדים שלנו?
ילדים מגיעים אלינו כפי שהם – עם האופי הייחודי, המתנות, הקשיים והמורכבויות.
לא בחרנו אותם מתוך קטלוג, לא סימנו תכונות שאנחנו רוצים, ואין לנו אפשרות "להחזיר" אותם גם כשהם מאתגרים אותנו.
כַּנִּרְאֶה, אם היתה לנו בחירה, ייתכן שהיינו מחליפים אותם כמה פעמים עד שהיינו מוצאים "התאמה מושלמת", או לפחות "קצת יותר נוחה".
ובכל זאת – אנחנו מקבלים אותם.
פשוט כי הם שלנו.גם כשהם טועים, כועסים או שוברים לנו את הלב – אנחנו אוהבים.
אהבה כזו שלא תלויה בדבר.
כי הלב שלנו מחליט שהם חלק מאיתנו.אבל בזוגיות… זה כבר סיפור אחר.
בזוגיות, בניגוד להורות – כן יש בחירה.
והבחירה הזו, דווקא היא, מבלבלת אותנו.
כשאנחנו בוחרים בן או בת זוג, אנחנו מגיעים עם רשימות סמויות, ציפיות, תקוות.
ואז, כשהמציאות פוגשת את החלום – עלולים לצוף ספקות:
"האם בחרתי נכון?", "אולי יש מישהו שיתאים לי יותר?", "למה אני צריך להתמודד עם זה?"הפחד הזה, שהבחירה הייתה שגויה, עלול לפגוע בקשר גם כשיש בו אהבה אמיתית.
אבל מה אם נבין שזוגיות לא מתבססת על בחירה חד-פעמית – אלא על בחירה יומיומית, מתחדשת?
אנחנו לא אוהבים את הילדים שלנו בגלל שהם מושלמים.
אנחנו אוהבים אותם כי החלטנו, בלב, שהם שלנו.
מה היה קורה אם נביא את אותה גישה לזוגיות?
שנבחר בכל יום מחדש את בן/בת הזוג – לא כי הם עונים על כל הציפיות שלנו, אלא כי אנחנו בוחרים לאהוב.
כי החלטנו שזו הדרך. כי אנחנו מאמינים בקשר, גם כשיש קשיים, גם כשזה לא קל.
זו אהבה שצומחת לא מהתאמה מושלמת – אלא מהרצון להישאר, להשקיע, לגדול ביחד.
לקבל את בן או בת הזוג לא אומר לוותר על עצמנו.
זה כן אומר לראות את המורכבות, להבין שגם בזוגיות – כמו בהורות – יש תהליך.
אנחנו משתנים, לומדים, משתבחים. אהבה היא דבר חי.
וכמו שילדים מתפתחים דרך קבלה, חום והכוונה – כך גם זוגיות צומחת כשיש בה מרחב לתיקון, ולא רק שיפוט.
אז אולי במקום לבדוק שוב ושוב אם "בחרנו נכון", הגיע הזמן לבנות את הבחירה הזו באמת.
אהבת הורה ואהבת זוג שונות – אבל יש להן עיקרון משותף: הן מבוססות על נוכחות, מחויבות והחלטה לאהוב – גם כשזה מאתגר.
אז אולי, אם נבחר לאהוב בזוגיות כמו שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו – עם פחות שיפוט, יותר חמלה, פחות פחד ויותר אמון – נגלה אהבה עמוקה יותר. אמיתית יותר. אהבה שלא תלויה בשלמות, אלא פשוט קיימת.
לסיכום:
לא בחרנו את הילדים – אבל בחרנו לאהוב. בזוגיות – כן בחרנו. ועכשיו נותר לבחור – להישאר, לאהוב, ולבנות כל יום מחדש.
מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה