איך להציב גבולות מול המשפחה – מבלי לפגוע בזוגיות?

כשהלב נאמן לשניים – לבן הזוג ולמשפחה"

כל פעם שאני משתפת את בעלי במה שאני מרגישה, הוא עונה לי 'אבל ככה אמא שלי אמרה שצריך לעשות'. 

אני מרגישה שאין לי מקום בזוגיות שלנו.

"התערבות משפחתית בזוגיות נפוצה מאוד, במיוחד בציבור הדתי והמסורתי, שם הקשרים הבין-דוריים ממשיכים להיות דומיננטיים גם לאחר החתונה. 

מצד אחד – הרצון לכבד את ההורים ולהיעזר בניסיון חייהם. 

מצד שני – תחושת מחנק, חוסר עצמאות ולעיתים חוסר שותפות בזוגיות.

למה ההורים מתערבים?

ההורים מתערבים לרוב מתוך מניעים שונים, ולא תמיד מתוך כוונה רעה:

• דאגה כנה: ההורים מאמינים שהם עושים את הדבר הנכון ושמוטלת עליהם אחריות על ילדיהם.
• קושי בשחרור: יש הורים שמתקשים לראות את הילד שלהם גדל ומקבל החלטות עצמאיות, ומתקשים להכיר בו כישות נפרדת.
• פערים ערכיים: לעיתים מדובר בהתנגדות לבחירת בן/בת הזוג, לאור רקע שונה, רמה דתית, השקפת עולם או דרך חיים.
• רצון בשליטה: בחלק מהמקרים, מדובר בדינמיקה עמוקה של כוח ושליטה – לעיתים בלתי מודעת – בה ההורים מנסים להשפיע על כל תחומי חיי הזוג.

חשוב לציין כי התופעה קיימת גם מצד משפחת האישה וגם מצד משפחת הגבר, ולא תמיד "אמא שלו מתערבת" – לעיתים זה "אבא שלה מתקשר כל ערב לשאול מה החלטתם".

כשקשה להגיד להורים "לא" – למה זה כל כך מורכב?

במקרים רבים, בן או בת הזוג לא מסוגלים להציב גבול מול ההורים – גם כשהם מודעים לכך שזה פוגע בקשר. למה?

• תחושת אשמה: יש תחושה עמוקה ש"אני בוגד בהורים שלי אם אני לא מקשיב להם" או "אני כפוי טובה".
• פחד מאכזבה: החשש שההורים ייפגעו, יתרחקו או יראו בהם "בן לא נאמן" מנהל את תגובותיהם.
• תלות (רגשית או כלכלית): יש מי שתלויים בהוריהם כלכלית, או מרגישים שהם זקוקים לתמיכתם הנפשית והרגשית באופן מוחלט.
• דפוס ריצוי עמוק: לעיתים מדובר ב"מנגנון הישרדותי" שנוצר בילדות – כשהילד למד לשים את הרצונות של ההורים לפני הכול כדי לזכות באהבה, אישור או שקט.

כאן חשוב להבין: 

זה לא חוסר אכפתיות מהזוגיות, אלא דפוס רגשי עמוק שנבנה לאורך שנים. 

לא תקיפה ולא דרישה אולטימטיבית יועילו – אלא הבנה, תמיכה ותהליך הדרגתי של בניית ברית זוגית.

בין כיבוד הורים לברית זוגית – איפה עובר הגבול?

אחת השאלות הרגשיות וההלכתיות המורכבות ביותר היא: 

האם סירוב לבקשת ההורים הוא ביטול מצוות כיבוד הורים?

לא מעט בני זוג מוצאים את עצמם נקרעים בין הציווי,

"כבד את אביך ואת אמך" 

לבין הפסוק ,

"על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

 והשאלה מתחדדת: האם כל מה שההורים מבקשים – חובה למלא? 

גם אם זה פוגע בזוגיות?

במקרים כאלה, יועץ זוגי מיומן יידע לברר יחד עם בן הזוג:

• האם מדובר במצוות כיבוד הורים – או בדרישה שחורגת מהגבול הסביר?
• האם זו עזרה פיזית, נוכחות, יחס – או ניסיון לשלוט בחיי הזוגיות, בילדים, בהחלטות?
• מהו הגבול הבריא שמאפשר גם כיבוד וגם נפרדות?

פעמים רבות מתברר שניתן גם לכבד את ההורים וגם לשמור על הזוגיות – כאשר בונים גבול ברור ונעים שמבהיר לכל צד את מקומו.

אז איך מציבים גבולות – בלי לפגוע?

הצבת גבולות יעילה דורשת גישה עדינה, מכבדת וממוקדת:

1. שיחה רגועה, ממקום אישיהתמקדו ברגשותיכם ובאופן שבו ההתערבות משפיעה עליכם.
   • במקום: "אמא שלך הורסת לנו את החיים!"
   • אמרו: "קשה לי כשאני מרגישה שאין לנו שיחה זוגית אמיתית כי כבר החלטתם את זה קודם." או "אני מרגישה שפחות נוח לי לשתף אותך בגלל שדברים מגיעים להורים".
2. בניית ברית זוגית עצמאית חשוב להבין: התורה עצמה מציבה את העיקרון הזה בפסוק המרכזי של בניית הקשר – "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ה"עזיבה" אינה ניתוק – אלא הפרדה רגשית שמאפשרת קירבה בריאה ביניכם כזוג. הראו חזית אחידה כלפי חוץ.
3. תיאום ציפיות מפורט: שבו יחד וקבעו כללים ברורים לגבי האינטראקציה עם המשפחה המורחבת:
   • מה משתפים? ויכוחים, תכנונים כלכליים, נושאים אישיים, קשיי ילדים – האם הכול פתוח בפני ההורים? קבעו מה נשאר פרטי ומה ניתן לשתף.
   • מי מדבר עם מי? האם כל אחד מדבר עם ההורים שלו על נושאים מסוימים, או שמחליטים לפי נושא מי ידבר עם מי? למשל, "אתה תדבר עם אמא שלך על הביקורים ואני אדבר עם אבא שלי על החג".
   • איך מתקבלות החלטות? ניתן להתייעץ, אבל חשוב להבהיר: ההחלטה הסופית מתקבלת על ידינו בלבד, כבני זוג, לאחר שיחה והסכמה הדדית.
4. יצירת מרחב זוגי קדוש: בתוך כל ההתמודדויות – קל לשכוח שהמרחב הזוגי עצמו צריך הזנה. קבעו לעצמכם זמן קבוע שבו אתם לבד – בלי ילדים, בלי משפחות, בלי טלפונים. רק אתם. זהו הבסיס לברית חזקה ובריאה, וחיזוק התחושה שאתם במקום הראשון זה אצל זו.

מקרים קיצוניים – שליטה, סחטנות, איום

לעיתים ההתערבות אינה רק "דאגה" אלא מניפולציה רגשית: 

איום לנתק קשר, סחטנות כספית, או "הכנסת רגשות אשם" קבועה. במקרים כאלו, טיפול זוגי או אישי אינו מותרות – הוא הכרח. זה המקום להבין איך יוצאים מהדינמיקה הזו מבלי לקרוע את הקשרים המשפחתיים – אך תוך הגנה על הזוגיות ועל רווחתכם הנפשית.

מתי כדאי לפנות לייעוץ זוגי?

פנייה לייעוץ מקצועי היא צעד חשוב, במיוחד כש:

• כשבן/בת הזוג אינו רואה בעיה בהתערבות ההורים, או שהוא/היא מתקשים מאוד לשנות את דפוס הריצוי.
• כשיש מתחים תכופים וקשים סביב נושאי ביקורים, חגים, חינוך הילדים או החלטות כלכליות.
• כשאחד מבני הזוג מרגיש שהוא לבד מול המשפחה המורחבת, ואין לו תמיכה מספקת מבן/בת זוגו.
• כאשר ההתערבות מגיעה לכדי שליטה, סחטנות רגשית או איום, והקשר הזוגי נמצא בסכנה ממשית.

טיפול זוגי מקצועי, במיוחד כזה המותאם לציבור הדתי והחרדי, יכול לעזור לבני הזוג להבין איך בונים קן זוגי עצמאי וחזק – מבלי לנתק קשרים, אלא להפוך אותם לבריאים ומכבדים יותר.

לסיכום: 

ברית זוגית היא לא נגד אף אחד – היא בעדכם

כדי לבנות בית יציב, לא צריך להילחם במשפחות – צריך לבנות קיר ברור ובריא שמגן על הקשר הזוגי. גבולות ברורים, שיח מכבד, וברית זוגית איתנה – אלה יסודות השלום בביתכם.

מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה