זוגות רבים מגיעים לקליניקה של יועץ זוגי כשהם שקועים במלחמות התשה.
הם מגיעים כדי למצוא תשובה לשאלה אחת: "מי צודק?".
כל אחד מהם משוכנע בצדקתו, ומצפה שהיועץ יכריע לטובתו ויסביר לבן הזוג השני איפה הוא טועה.
אך יועץ מנוסה מזהה במהרה שהקרב על 'הצדק' הוא רק סימפטום.
מתחת לפני השטח, לא מסתתרת בעיה זוגית רגילה, אלא צל מהעבר: טראומה שאחד מבני הזוג, או שניהם, נושא עמו.
הפצע הישן הזה הוא שמנהל את הדינמיקה, והופך כל ויכוח על כלים בכיור למלחמה על ערך עצמי וביטחון.
תפקידו הראשון של היועץ, אם כן, הוא לא להכריע במלחמה, אלא להסביר להם כלל יסוד:
כשמתעסקים בנפש, אין 'צודק'.
ישנה רק מציאות רגשית נפרדת לכל אחד מהם.
תפקידו הוא לתווך בין שתי המציאויות האלו, לעזור לבני הזוג להבין לא 'מי צודק', אלא 'איך כל אחד מאיתנו מופעל', ומדוע תגובה קטנה אחת יכולה להצית שריפה גדולה כל כך.
כשאנו שומעים את המילה "טראומה", המחשבה נוטה לנדוד לאירועים דרמטיים כמו מלחמה או תאונת דרכים.
אך ההגדרה של טראומה רחבה ועמוקה הרבה יותר.
טראומה היא כל חוויה, או סדרת חוויות, שהציפו את יכולת ההתמודדות הנפשית של האדם והותירו בו חותם של כאב, פחד וחוסר אונים.
לעיתים קרובות, הטראומות המשפיעות ביותר על מערכות יחסים הן דווקא "טראומות קטנות" ומצטברות, בעיקר מילדות:
חוויות של דחייה רגשית, חוסר יציבות, ביקורת הרסנית או נטישה. חוויות אלו יוצרות "משקפיים" דרכן האדם רואה את מערכות היחסים הרגשיים שלו.
הפצע הטראומטי מהעבר לא נשאר רדום.
הוא מתעורר לחיים במצבים יומיומיים בתוך הקשר הזוגי.
1. מנגנוני אמון פגועים: אדם שחווה בילדותו בגידה באמון, יתקשה מאוד לתת אמון מלא בבן או בת הזוג, ועלול לפרש התנהגויות תמימות כאיום קיומי על הקשר.
2. הצפה רגשית: מה קורה בגוף ובנפש כשטריגר מופעל?
אירוע קטן בהווה – מילה מסוימת, טון דיבור, מבט – יכול להפעיל (Trigger) את הזיכרון הרגשי של הטראומה. זו אינה "הגזמה", אלא תגובת הישרדות אוטומטית שמשתלטת על האדם.
3. תקשורת המבוססת על הגנה במקום על חיבור:
כשאחד מבני הזוג נמצא במצב הישרדותי, התקשורת הופכת למנגנון הגנה.
כל אחד מתבצר בעמדתו, מנסה להגן על עצמו מפני פגיעה צפויה.
אפשר לדמות את ההגנה כמו שאנחנו מכירים בשם "מערכת הגנה אוירית" שאמורה לזהות חדירת כלי טיס עוין.
4. הנטל על בן הזוג ש"משלם את המחיר":
בן הזוג השני מרגיש לעיתים קרובות שהוא "הולך על ביצי זכוכית", מותקף על לא עוול בכפו וחסר אונים מול התגובות של בן זוגו.
ההבנה שהעבר משפיע היא הצעד הראשון, אך כדי לחולל שינוי אמיתי נדרשת עבודה מודעת.
חשבו על אדם שמשותק מהצוואר ומטה.
כשהוא לא קם מהכיסא, אף אחד לא יצעק עליו "למה אתה לא זז?". אף אחד לא יאשים אותו בעצלנות או יגיד לו "פשוט תתאמץ יותר". אנחנו רואים את המגבלה הפיזית שלו, מבינים אותה, ומקבלים אותה בחמלה.
עכשיו, דמיינו שקיימת תגובה דומה, אך בלתי נראית לעין:
שיתוק נפשי.
זה מה שקורה לאדם כשטריגר של טראומה מופעל.
המוח הרציונלי שלו "מושבת".
מערכת העצבים שלו מוצפת בפחד ובחוסר אונים מהעבר.
הוא באמת ובתמים לא יכול באותו רגע לחשוב בהיגיון, לווסת את עצמו או "להתאפס".
הוא משותק מבפנים.
הבעיה היא שכיוון שהשיתוק הזה סמוי מן העין, אנחנו נוטים לשפוט אותו.
אנחנו שואלים "למה הוא מגיב ככה?", "היא סתם מגזימה", או "למה אי אפשר לדבר איתך?".
המסר הוא זה: בפעם הבאה שבן או בת הזוג שלכם "לא מתפקדים" בזמן ריב, עצרו לרגע.
שאלו את עצמכם: האם אני רואה מולי אדם שמגזים, או שאני רואה אדם שחווה כרגע שיתוק פנימי, בלתי נראה, וזקוק למרחב בטוח ולא לשדה קרב?
ההבנה הזו היא ההבדל בין להעמיק את הפצע לבין להתחיל לרפא אותו.
מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה