במהלך המפגשים, אני נתקל שוב ושוב בדפוס חוזר: רבים מאיתנו, בתוך מערכות היחסים הקרובות והאינטימיות ביותר – הזוגיות – בוחרים לקחת אהבה, או לדרוש אותה, במקום פשוט לבקש.
נראה שאנו מעדיפים להניח, לצפות או אפילו לנסות לסחוט רגשות, במקום לבטא באופן גלוי וכנה את צרכינו ורצונותינו.
מדוע קשה לנו כל כך לבקש אהבה מבן/בת הזוג, ומה עומד מאחורי הפחד העמוק הזה?
לעתים קרובות, התלונה הראשונית נשמעת כך: "בן/בת הזוג שלי פשוט דורש/ת ממני דברים, מצפה שאשרת אותו/ה, ושיהיה/תהיה במרכז".
אולם, כשמעמיקים, מתגלה תמונה מורכבת יותר.
מתחת למעטה הדרישה, מסתתר לרוב צורך עמוק בהרבה:
הוא/היא לא באמת דורש/ת שתגישו לו/ה, הוא/היא זקוק/ה לחום, לתשומת לב, לתחושה שרואים אותו/ה ואת צרכיו/ה.
הדרישה היא רק ביטוי מגושם ומעוות של כמיהה עמוקה יותר לאהבה וחיבור.
הסיבה העיקרית מאחורי ההימנעות מבקשה בזוגיות היא לרוב הפחד מחשיפה ופגיעות, והוא נובע ישירות מחוסר ביטחון בסיסי.
אנו חיים בעולם שבו לעיתים קרובות נדמה שמי שמגלה חולשה, דורכים עליו.
תפיסה זו, שהופנמה בנו מחוויות שונות, גורמת לנו לחשוש מפגיעות.
כאשר אנו מבקשים משהו מבן/בת הזוג, במיוחד כשהוא נוגע לרגשות עמוקים כמו אהבה, אנו חושפים חלק רגיש ופגיע מעצמנו. אנו חוששים מדחייה, מניצול או מהשפלה.
האמונה הרווחת היא שבקשה מציבה אותנו בעמדה נחותה, שבה הצד השני עלול להשתמש בכך נגדנו או לפגוע בנו.
תחושה זו מתחזקת מהאמונה שאם נבקש אהבה מבן/בת הזוג, הדבר ייתפס כחולשה.
אנו עלולים להרגיש שאנו מורידים מערכנו, ושבקשתנו תנוצל לרעה.
הפחד הזה משתקף היטב בתפיסה שלפיה "אם יבקשו, ישפילו אותי או ישתמשו בזה".
במקום להושיט יד, אנו מעדיפים להתבצר בתוך עצמנו, לדרוש או לצפות, מתוך אמונה מוטעית שגישה כזו תשמור על כבודנו ותמנע מאיתנו פגיעה במערכת היחסים.
ההבדל בין "לבקש" ל"לדרוש" טמון לא רק בביטוי חיצוני אלא גם בתפיסת יחסי הכוחות בתוך הזוגיות, והוא מושפע באופן מהותי מרמת הביטחון העצמי של כל אחד מבני הזוג.
כאשר אדם דורש אהבה מבן/בת זוגו, זה נובע לעתים קרובות מתחושת חוסר ביטחון עמוקה.
הדרישה היא מעין מנגנון הגנה שנועד לפצות על הפחד שמא הבקשה תוביל לכישלון או לדחייה.
אנו דורשים כדי לשדר עוצמה, גם אם זו עוצמה מדומה, בתקווה שבן/בת הזוג יפעל/תפעל לפי רצוננו ללא צורך בחשיפה מצדנו.
חשבו על שני מחפשי עבודה: אחד משדר "יש לי מלא הצעות אחרות, אני עושה לכם טובה שבכלל הגעתי", והשני אומר "אני רעב/ה לעבודה, מה שצריך אני אעשה ואלמד".
אמנם מחפש העבודה השני עשוי להיראות פגיע יותר, אך לרוב נעים וקל יותר לעבוד איתו.
הוא משדר פתיחות, נכונות ללמוד ולשתף פעולה. באופן דומה, בזוגיות, היכולת לבטא צורך באחר מתוך הערכה וכבוד הדדי, ולא מתוך חולשה או דרישה הנובעות מחוסר ביטחון, היא זו שבסופו של דבר בונה קשרים חזקים ובריאים.
הפרדוקס הוא שדווקא בתוך הפגיעות של הבקשה טמונה עוצמה אדירה, במיוחד בזוגיות.
היכולת לבקש אהבה, או כל צורך רגשי אחר מבן/בת הזוג, דורשת אומץ לב אמיתי.
היא משמעותה להסכים להיות חשוף, להסיר את המגננות ולהאמין באחר.
היכולת לומר "אני זקוק/ה לך" אינה סימן לחולשה, אלא ביטוי עמוק של אמון ורצון לחיבור.
זוהי הזמנה לאינטימיות אמיתית, שבה שני הצדדים יכולים להרגיש בטוחים לבטא את עצמם באופן פתוח וכנה.
מתוך כל המקרים שפגשתי בקליניקה, תמיד גיליתי שמאחורי כל המגננות, הדרישות והציפיות, ניצב רצון עמוק לחיבור.
גם במקרים בהם בן/בת הזוג פנה/פנתה עם רצון להתגרש, לעיתים קרובות התברר שהדרישה לסיום הקשר נבעה מתסכול עמוק על חוסר היכולת לבטא צרכים ולקבל מענה, ולאו דווקא מחוסר אהבה.
מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה