כולנו חווים חרדה בשלב כזה או אחר.
לפעמים היא נוגעת למצבים חברתיים, לפעמים לעתיד, ולפעמים – היא לובשת צורה ברורה מאוד: פחד ממחלה.
ברגעים האלה, הראש רץ קדימה, הגוף מתכווץ, והלב דופק.
הקול הפנימי של החרדה לוחש – ולפעמים צועק – שאנחנו בסכנה, שמשהו רע עומד לקרות.
במקום להיאבק או לברוח, אפשר לנסות דבר אחר: לשוחח עם החרדה.
גישה זו, הנסמכת על עקרונות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT), מציעה דרך חדשה להתמודד עם פחדים.
השאלה מדוע אדם אחד נוטה לחרדה יותר מאחר היא מורכבת, ומושפעת משילוב של גורמים:
גנטיקה ותורשה: מחקרים מראים כי קיימת נטייה גנטית לחרדה.
אם יש היסטוריה משפחתית של הפרעות חרדה, הסיכוי לפתח אותן גבוה יותר.
מבנה המוח וכימיה: חוסר איזון בנוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) במוח כמו סרוטונין ונוראדרנלין, כמו גם שוני במבנים מוחיים מסוימים האחראים על ויסות רגשות ותגובות פחד, יכולים להשפיע על רמת החרדה.
חוויות חיים וטראומות: אירועים טראומטיים בעבר (במיוחד בילדות), מצבי לחץ מתמשכים (כמו בעיות כלכליות, קשיים בעבודה, או מערכות יחסים מורכבות), או חוויות של דחייה ואכזבה, יכולים לזרז או להחמיר נטיות לחרדה.
גורמים סביבתיים: סביבה משפחתית תומכת או מלחיצה, תרבות חברתית, ואפילו רעש סביבתי מתמשך, יכולים להשפיע על רמות החרדה.
מאפייני אישיות: תכונות אישיות מסוימות, כמו נוירוטיות גבוהה (נטייה לחוות רגשות שליליים) או פרפקציוניזם, יכולות להפוך אדם לפגיע יותר לחרדה.
מצבים רפואיים ותרופות: מחלות פיזיות כרוניות, בעיות בבלוטת התריס, או נטילת תרופות מסוימות (כולל קפאין, אלכוהול וסמים) יכולים להשפיע על רמות החרדה.
לרוב, חרדה אינה נובעת מסיבה בודדת, אלא משילוב של מספר גורמים אלו, היוצרים "פגיעות" מסוימת לפתח תגובות חרדתיות.
הנה שיחה פנימית שיכולה לקרות אצל אדם שמתמודד עם חרדה, לדוגמה פחד ממחלה או חשש מאירוע חברתי:
החרדה: "אתה מרגיש את הדופק? זה לא רגיל.
אולי זו התחלה של משהו רציני, או שאולי אתה הולך להתבייש בפני כולם!"
אני: "אני שומע אותך. זה מלחיץ, נכון. אבל אני נושם. בדקתי את זה. אני לא מתעלם, אני פשוט לא נבהל. הגוף שלי מגיב ללחץ, וזה טבעי, אבל אני בטוח כרגע."
החרדה: "אבל מה אם פספסת משהו? אולי אתה טועה? אולי המחשבות האלה צודקות?"
אני: "יכול להיות. ויכול להיות שלא. אני בוחר להפסיק לחפש ודאות מלאה. אני חי עכשיו – גם אם יש אי ודאות. המחשבות האלה הן רק מחשבות, הן לא עובדות מוצקות."
ככל שמדברים עם החרדה, מזהים אותה ולא נבהלים ממנה – היא מאבדת מכוחה.
היא לא נעלמת לגמרי, אבל היא כבר לא מנהלת את חייך.
חרדה רוצה להגן עלינו, אבל עושה את זה בצורה מוגזמת.
היא לא אויב – היא כמו אזעקה רגישה מדי בבית שלנו, שמצפצפת על כל עכבר קטן.
אנחנו לא צריכים לכבות אותה – אלא להקשיב לרגע, להבין שהיא מנסה לשמור עלינו, ואז לבחור תגובה אחרת.
לא כל מחשבה מלחיצה דורשת תגובה מיידית או מוגזמת.
לא כל פחד מצדיק בדיקה כפייתית או חיפוש פתרון דרמטי.
זכרו, חרדה היא תגובה אנושית טבעית, והמטרה אינה "לרפא" אותה לחלוטין, אלא ללמוד לנהל אותה ולהפחית את השפעתה על חיינו.
התמודדות עם חרדה מתחילה בהכרה בקיומה, בנכונות לשהות לצידה – מבלי לברוח או להיבהל.
נסו לשאול אותה מה היא מנסה להגיד לכם, להודות לה על "כוונותיה הטובות", ואז לבחור בחיים.
לא בהכחשה – אלא בהובלה מודעת של הרגע.
זכרו: חרדה לא נרפאת בצעקה או במאבק – אלא בהקשבה רגועה ונחישות שקטה.
הערה חשובה: אם אתם חווים חרדה קשה, התקפי פאניקה חוזרים, או מצוקה משמעותית המפריעה לתפקודכם היומיומי, חשוב לפנות לייעוץ וטיפול מקצועי. מאמר זה מציע כלי עזר, אך אינו מהווה תחליף לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.
מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה