(בהמשך המאמר מצורף שאלון בדיקת הבדלים)
אם הייתי שואל אתכם: האם הייתם רוצים לחיות עם אדם שהוא העתק מושלם שלכם?
מישהו שחולק בדיוק את אותן תשוקות, הפחדים, סדרי העדיפויות וההרגלים?
האמת היא, שזוגיות כזו לא רק שאינה אפשרית – היא גם הייתה משעממת, חסרת אופק, ואף מועדת לכישלון.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, הבדלים בזוגיות הם לא מכשול שיש "ליישר" או "לסבול".
השוני בין בני הזוג הוא מקור הכוח, האיזון והחיבור העמוק ביותר שאתם חולקים.
אותה תכונה של בן/בת הזוג שמרימה לכם את הפיוז, היא ככל הנראה התכונה שמצילה אתכם מליפול.
אבל יש לנו בעיה.
אנחנו, כבני אדם, נוטים להתמקד בחיכוך.
אנחנו בוחרים לראות את היתרון האדיר של בן הזוג דרך העדשה הצרה של איפה זה מפריע לי עכשיו.
הגיע הזמן לשנות את נקודת המבט.
כשאנחנו נפגשים, אנחנו לא רק נפגשים עם אדם.
אנחנו נפגשים עם החלק החסר בחידה שלנו.
יחד, אתם בונים יחידה שלמה, יעילה ומאוזנת יותר ממה שכל אחד יכול להיות לבדו.
זוגיות אינה רק סיכום של שני חלקים – היא כפל של תכונות שיוצרות משהו חדש.
כדי להבין את זה, בואו נסתכל על דוגמה קלאסית:
הוא המתוכנן (האחראי): הוא רואה קדימה.
הוא מסודר. הוא מחשב הוצאות ומכין רשימות.
היא הספונטנית (הזורמת): היא חיה את הרגע.
היא מביאה שמחה.
היא זו ששולפת טיול סופ"ש מפתיע או קונה משהו יפה "כי בא לה".
החיכוך היומי:הוא רואה אותה כ"בזבזנית" ו"חסרת אחריות".
היא רואה אותו כ"משעמם", "קמצן" ו"קר מדי".
אבל, אם ננשום עמוק ונביט בתמונה הגדולה, נגלה את השלם:
הוא נותן את העוגן הכלכלי והמעשי שמגן על שניהם מפני פזיזות. והיא? היא המצפן הרגשי שמוודא שהחיים אינם רק תשלומי משכנתא ורשימת מטלות.
היא מזריקה את הצבע והכיף שהיו חסרים לו, והוא משאיר אותה עם רצפה יציבה לרגליה.
כל אחד מהם מגן על הצד החלש של השני.
אם התכונות משלימות כל כך, מדוע אנחנו כל כך נחושים להתעצבן מהן?
זה נובע מתגובה פסיכולוגית פשוטה: תגובת האיום.
כשהשוני של בן הזוג דורש מאיתנו לצאת מאזור הנוחות שלנו, המוח מפרש זאת כסוג של סכנה.
אם אני מאורגן, ובת הזוג שלי זורקת הכל על הרצפה – זה מאיים על תחושת הסדר והשליטה שלי.
במקום להוקיר את החופש והרוגע הפנימי שמאפשרים לה להיות כך, אני מתמקד ב"בלאגן" שיוצר אצלי פחד.
אנחנו מתרגלים ליתרון ולוקחים אותו כמובן מאליו.
ואז, אנו בוחרים להתמקד רק בקושי הרגעי שהוא מעורר.
בואו נראה דוגמה נוספת:היא החברותית (הכריזמטית): מוקפת תמיד.
כובשת כל חדר. יוצרת קשרים בקלות.הוא המופנם (העמוק): קשוב. שקט. מנתח. מעניק תשומת לב איכותית ובוחר את קשריו בפינצטה.
החיכוך היומי:היא רואה בו "מתבודד" או "משעמם" באירועים חברתיים.
הוא רואה בה "שטחית", "מתישה" או "רועשת" יתר על המידה.
השינוי התפיסתי:במקום לראות במופנם מי ש"לא תורם לאווירה", צריך לראות את יכולתו הנדירה להעניק שקט ועומק לקשר ואת המרחב הרגשי שהוא יוצר.
הוא שומר את שניהם מאנרגיה חברתית שואבת.
במקום לראות בחברותית "רעש", צריך לראות את יכולתה לפתוח דלתות, להכיר אנשים חדשים, ואת החום והשמחה שהיא מחדירה לחייו.
היא מונעת מהם להסתגר בעולם קטן מדי.
חשוב להיות כנים ואמיתיים: לא כל שוני הוא מתנה שיש לקבל בהערכה.
אכן, יש פעמים שהשוני הוא שלילי ויכול להרוס קשר.
הכלל המנחה הוא: שוני הופך לבעיה כאשר הוא נוגע בערכי ליבה מנוגדים (למשל, נאמנות מול בגידה, כבוד מול זלזול, רצון בילדים מול אי-רצון), או כשהוא מייצר דפוס התנהגות מזיק ומכוון (כמו אגרסיביות, אנוכיות קיצונית או חוסר אחריות כרוני).
שוני כזה דורש [ייעוץ זוגי מקצועי], הצבת גבולות ברורים, ולעיתים, שינוי מהותי.
אבל האמת היא שרוב הקשיים היומיומיים שלנו אינם נובעים מהשוֹנִים המזיקים הללו.
הם נובעים מהבדלים בסגנון, טמפרמנט ודרך ביצוע – שהם בעצם היתרונות שתיארנו.
אנחנו משקיעים אנרגיה עצומה בניסיון לשנות את בן הזוג בגלל הדרך שבה הוא מקפל את הכביסה או מנהל את הזמן, ומתעלמים מכך שהצד ה"זורם" הזה הוא זה שמציל אותנו משחיקה.
כשאנחנו לומדים להבדיל בין שוֹנִים חיוניים לבריאות הקשר (כבוד, ערכים משותפים) לבין שוֹנִים בסגנון אישי (התכונות המעצבנות-מצילות) – אנחנו מפנים אנרגיה לקבלה ואהבה.
הדרך לזוגיות שמחה ואמיתית אינה לשנות את השני, אלא לבצע שינוי תפיסתי בתוכנו.
זוהי קבלה רדיקלית של העובדה: בן/בת הזוג שלכם הוא מי שהוא, וזה נפלא.
תרגיל מעשי:
שאלת ה"איך זה משרת אותי?"
בפעם הבאה שאתם מרגישים תסכול או כעס על תכונה מסוימת של בן הזוג, עצרו ושנו את השאלה.
במקום לשאול "למה הוא/היא כזה?", שאלו:
"איך התכונה הזו, בגרסה ה'טובה' שלה, משרתת אותי ואת הקשר שלנו?"
אם הוא "מאחר" באופן קבוע (שלילי), שאל:
מתי ה"חופשיות" או ה"היכולת שלו לזרום" (חיובי) עוזרת לי לשחרר שליטה ולהיות רגוע יותר?
אם היא "שתלטנית" או "עקשנית" (שלילי), שאל: מתי ה"אסרטיביות" או ה"כוח הפנימי" שלה (חיובי) מגינים עלינו, או דוחפים אותנו להצלחה כשלי אין את האנרגיה?
ההכרה הזו – שמה שמפריע לכם הוא למעשה תוצר לוואי של משהו גדול, טוב וחיוני – היא המפתח לשחרור.
השוני הוא ההזדמנות הגדולה ביותר שלכם לצמיחה אישית וזוגית.
הוא מאלץ אתכם להיות גמישים, סבלניים ואנושיים יותר.
הוא מונע מכם להיות גרסה קטנה ומכונסת של עצמכם.
זוגיות מוצלחת אינה נישואין של שני אנשים זהים.
זוהי שותפות מודעת ואמיצה של שני אנשים שונים מאוד, שבחרו להשתמש בשוני שלהם כדי לבנות חיים עשירים ומאוזנים.
עלינו ללמוד לאהוב את בן/בת הזוג לא רק למרות התכונות ה"מעצבנות", אלא בזכותן – כי הן שומרות עלינו, מאזנות אותנו והופכות את שנינו, יחד, לגרסה הטובה ביותר האפשרית.
מאיר ויצמן