24 Jun
24Jun

הפסקת אש בסלון שלנו

בימים אלה, כשהעולם כולו מדבר על הפסקות אש בשדות קרב אמיתיים, יש לנו הזדמנות ייחודית להסתכל פנימה. כי בואו נודה באמת, לפעמים הדינמיקה בבית מזכירה יותר שדה קרב לוהט מאשר נמל מבטחים שקט. אם הפסקת אש היא מונח אקטואלי כל כך בדיונים מדיניים, למה שלא נבחן את המשמעויות שלה גם בהקשר אינטימי יותר – זה של מערכות היחסים הזוגיות? כי כששומעים על מו"מ בינלאומי, אפשר ללמוד לא מעט על איך ליישב סכסוכים גם כשמדובר במריבה על מי מוריד את הזבל.

כשסלון הופך לשדה קרב

כולנו מכירים את זה: הכל מתחיל מ"למה המגבת על הרצפה?" או "שוב שכחת להוציא את הזבל?", ופתאום, בלי שנשים לב, אנחנו מוצאים את עצמנו עמוק בתוך תעלות, מטיחים האשמות ומגייסים עדי ראייה (בדרך כלל את הילדים, מסכנים). הטווח הקצר של ריב זוגי יכול להיראות כמו מבצע קדחתני עם מטחים הדדיים, אבל בטווח הארוך, ההשפעות יכולות להיות הרסניות לא פחות מפצצת אטום על מערכת היחסים.

שביתת נשק: התשה או הבנה?

אחרי סבב לחימה אינטנסיבי, מגיעה לרוב שביתת נשק. לא מדובר בהכרח בשלום עולמי, אלא יותר ב"תפסיק לירות ואני אפסיק לירות" – מעין הפסקת אש טקטית. לפעמים היא נובעת מהתשה הדדית, לפעמים מקושי משותף, ולפעמים מהבנה ש"די, זה לא מוביל לשום מקום". השלב הזה קריטי: האם זו הפוגה זמנית בלבד, או הזדמנות אמיתית לבחון מחדש את הטקטיקות ולחשוב על הסכם שלום ארוך טווח?

מה נדרש להפסקת אש אמיתית (בזוגיות)?

אז איך מגיעים להפסקת אש שהיא לא רק הפוגה קצרה בין סבבים? הנה כמה אלמנטים שחובה לכלול ב"הסכם השלום" הזוגי:

  • נסיגה הדדית: בדיוק כמו בצבא, צריך נסיגה. לוותר על הצורך להיות צודקים בכל מחיר, להניח את כלי הנשק (קריאות, האשמות) ולעבור לעמדה של הקשבה והבנה.
  • הכרה הדדית בזכות הקיום: גם אם אנחנו לא מסכימים, אנחנו מכירים בכך שלצד השני יש רגשות, צרכים ונקודת מבט. וכן, גם בזכותו להשאיר את המגבת על הרצפה לפעמים (או לפחות לדון על זה ברוגע).
  • אזורים מפורזים: קביעת נושאים שהם "קווי אדום" – דברים שפשוט לא מדברים עליהם כשרותחים, או דרכים מסוימות שבהן לעולם לא נדבר אחד לשני.
  • משא ומתן כנה ו"ניצחונות קטנים": אחרי שהאבק שוכך, חייבים לשבת ולדבר. לא לצעוק, לא להאשים, אלא להביע רצונות וצרכים בצורה ברורה וכנה. וחשוב לא פחות, לפעמים צריך לתת לצד השני תחושה של ניצחון קטן. בדומה למשא ומתן בינלאומי, שבו גם מעצמה כמו ארה"ב מאפשרת ליריבה כמו איראן "לצאת עם משהו" כדי לשמר את השיח, כך גם בזוגיות. אולי זה לוותר על עיקרון קטן, להודות בטעות נקודתית, או אפילו להסכים שהיום הוא בוחר לאן יוצאים. לפעמים הוויתור הקטן הזה הוא המפתח לפתיחת סכר ההבנה ההדדית ולבניית אמון לקראת שלום אמיתי.
  • גורם מתווך (לפעמים): לפעמים אנחנו כל כך עמוק בתוך הריב, שאנחנו צריכים צד שלישי – שיעזור לראות את הדברים בצורה ברורה יותר.

הסכם שלום, לא רק הפסקת אש

הפסקת אש בזוגיות היא לא המטרה הסופית. היא השלב הראשון בדרך להסכם שלום אמיתי, יציב ובריא. היא ההזדמנות לעצור, לנשום, ולבחון מה באמת חשוב. כי בסופו של דבר, המטרה היא לא לנצח בקרב, אלא לחיות בשלום עם מי שאנחנו אוהבים.אז בפעם הבאה שאתם מרגישים שאתם עומדים לפתוח במלחמה, נסו לחשוב על הפסקת אש. אולי היא תהיה הצעד הראשון שלכם לעבר שלום ושלווה בבית.

מאיר ויצמן

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.