הפרעת אישיות נרקיסיסטית: גורמים, התפתחות והבנה מעמיקה

מה גורם לאדם לפתח נרקיסיזם? סקירה מקיפה של גורמי ההשפעה

נרקיסיזם הוא תכונת אישיות המאופיינת בתחושת חשיבות עצמית מופרזת, צורך מתמיד בהערצה, חוסר אמפתיה כלפי אחרים ותחושת עליונות. 

בעוד שמידה מסוימת של נרקיסיזם בריא נחשבת לחלק מהתפתחות אישית תקינה (לדוגמה, ביטחון עצמי והכרה בערך העצמי), במקרים קיצוניים, תכונה זו עלולה להתפתח להפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD).

NPD היא מצב פסיכולוגי חמור שבו תכונות נרקיסיסטיות הופכות לדפוסים נוקשים ומפריעים באופן משמעותי לתפקוד היומיומי של האדם ולמערכות היחסים שלו.

השאלה מה גורם לאדם לפתח נרקיסיזם היא מורכבת, והתשובה טמונה באינטראקציה בין מגוון גורמים. מאמר זה יבחן את ההיבטים הפסיכולוגיים, הביולוגיים, הסביבתיים והתרבותיים, וינסה להבין כיצד כל אחד מהם עשוי לתרום לפיתוח תכונות נרקיסיסטיות או להפרעה נרקיסיסטית.

(לקריאת מאמר על ההבדל בין נרקיסיזם לבטחון עצמי לחצו כאן)

1. גורמים סביבתיים והתפתחותיים: אבני הבניין בילדות

הסביבה בה אדם גדל, ובמיוחד מערכות היחסים עם דמויות הוריות במהלך שנות הילדות המוקדמות, משפיעות באופן ניכר על עיצוב האישיות ועלולה לתרום להתפתחות תכונות נרקיסיסטיות:

• הורות לא עקבית או מזניחה: ילדים שגדלו בסביבה שבה הוריהם היו בלתי צפויים, מזניחים או לא זמינים רגשית, עלולים לפתח מנגנוני הגנה נרקיסיסטיים. כדי להתמודד עם תחושות של חוסר ביטחון, חוסר ערך או נטישה, הם עשויים ליצור לעצמם "עצמי כוזב" מנופח, כאמצעי הגנה רגשי. לדוגמה, ילד שהוריו התעלמו שוב ושוב מצורך רגשי שלו, עלול ללמוד כי הדרך היחידה לקבל תשומת לב או אישור היא באמצעות הצטיינות מופרזת או התנהגות דורשנית.
• הורות מפנקת או מעריצה מדי ("הורות הליקופטר"): מצד שני, כאשר הורים מעניקים לילד תחושת עליונות מופרזת ללא גבולות ברורים או חיזוקים מציאותיים, הילד עלול לפתח תחושת זכאות (entitlement) וציפייה להערצה מתמדת מהסביבה. גידול בסביבה שבה כל גחמה מתמלאת וכל הישג, גם קטן, מוגזם, מונע מהילד לפתח יכולת התמודדות עם תסכול או ביקורת.
• טראומות ילדות והשפלה: חוויות של דחייה, השפלה פומבית, ביקורת קשה או התעללות רגשית בילדות יכולות להוביל לפיתוח תכונות נרקיסיסטיות כהגנה. הנרקיסיסט לומד כי פגיעות רגשית תוביל לכאב, ולכן הוא בונה חומה של גרנדיוזיות ויהירות כדי להגן על ה"עצמי" הפגיע שמתחת. לדוגמה, ילד שהושפל באופן קבוע על ידי חבריו או מוריו עלול לפתח דפוס של התנשאות על אחרים כהגנה מפני השפלה נוספת.

2. גורמים פסיכולוגיים: המבצר הפנימי של הנרקיסיסט

(לקריאת מאמר על נרקיסיזם בזוגיות לחצו כאן)

היבטים פסיכולוגיים פנימיים תורמים באופן משמעותי להתפתחות נרקיסיזם, ומסייעים להבין את המנגנונים המורכבים שמאחורי ההתנהגות הנרקיסיסטית:

• דימוי עצמי שביר ופגיע: בניגוד לתפיסה הרווחת של נרקיסיסט כבעל ביטחון עצמי מופרז, נרקיסיסטים רבים למעשה סובלים מדימוי עצמי נמוך ושברירי. תחושת הערך העצמי שלהם תלויה לחלוטין באישור והערכה חיצוניים. צורך זה מוביל לחיפוש מתמיד אחר אישור, שבחים ותשומת לב מהסביבה, ומכל איום על תדמיתם עלול לערער אותם עמוקות.
• מנגנוני הגנה פסיכולוגיים:כדי להתמודד עם תחושות חוסר ערך, חרדה או בושה, נרקיסיסטים מפתחים מגוון מנגנוני הגנה:
  • השלכה (Projection): הטלת רגשות או תכונות שליליות של עצמם על אחרים. לדוגמה, נרקיסיסט שמרגיש חוסר ביטחון לגבי יכולותיו עלול להאשים אחרים בחוסר כישרון.
  • אידיאליזציה (Idealization) והפחתת ערך (Devaluation): נרקיסיסטים נוטים להעלות אנשים מסוימים לדרגת "אידיאל" בתחילת מערכת יחסים, רק כדי להפחית את ערכם בחדות כשהם חווים אכזבה או כשהצד השני אינו עומד בציפיותיהם הלא מציאותיות.
  • גרנדיוזיות (Grandiosity): תחושת עליונות מוגזמת, תפיסה עצמית כיוצא דופן וראוי ליחס מיוחד. זוהי דרך להכחיש את הפגמים והחולשות הפנימיות.

3. גורמים ביולוגיים וגנטיים: נטייה מולדת?

מחקרים עכשוויים מצביעים על כך שקיימים גם מרכיבים גנטיים וביולוגיים המשפיעים על התפתחות נרקיסיזם, אם כי הם לרוב אינם הגורם הבלעדי:

• תורשה: קיימת נטייה גנטית מסוימת לפיתוח תכונות אישיות, ובכללן תכונות נרקיסיסטיות, במיוחד כאשר יש היסטוריה משפחתית של הפרעות אישיות בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה. יחד עם זאת, גנים אינם "קובעים" נרקיסיזם, אלא מגבירים את הרגישות או הפגיעות להתפתחותו בסביבה מסוימת.
• מבנה ותפקוד מוחי: מחקרים בתחום מדעי המוח בודקים שינויים אפשריים במבנה ותפקוד המוח אצל אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית. אזורים מוחיים הקשורים לאמפתיה (כמו קליפת המוח הקדם-מצחית הונטרלית-מדיאלית), רגולציה רגשית ותגובה לתגמול עשויים להראות הבדלים. חוסר באמפתיה, למשל, עשוי לנבוע מפעילות מופחתת באזורים אלו, מה שמקשה על הנרקיסיסט להבין או להרגיש את רגשותיהם של אחרים.

4. השפעות תרבותיות וחברתיות: שיקוף המראה הציבורית

החברה המודרנית, עם הדגש שלה על הישגיות, תחרותיות ותדמית חיצונית, עשויה לעודד או לחזק פיתוח של תכונות נרקיסיסטיות:

• רשתות חברתיות ותרבות ה"סלפי": הצורך המתמיד בהכרה, אישור ואימות חיצוניים שמאפשרות רשתות חברתיות (לייקים, עוקבים, תגובות חיוביות) יכול לחזק התנהגויות נרקיסיסטיות. הפלטפורמות הללו מעודדות מיקוד עצמי מופרז ותדמית מושלמת ומסוננת, מה שעלול לטשטש את הגבולות בין מציאות לדימוי עצמי מנופח.
• תרבות ההישגיות והחומרנות: הדגש בחברות רבות על הצלחה אישית, הישגים חומריים וסטטוס חברתי עשוי להוביל אנשים לפתח תחושת עליונות, צורך בהערצה ותחרותיות מוגברת. המסר התרבותי של "האדם המצליח בכל מחיר" עלול לעודד התנהגויות נרקיסיסטיות כדרך להשיג מעמד וכוח.

סיכום והשלכות

נרקיסיזם, בין אם כתכונה או כהפרעת אישיות, הוא תופעה מורכבת שמתפתחת מתוך שילוב דינמי של גורמים. 

הסביבה ההתפתחותית, החוויות הרגשיות בילדות, המאפיינים הפסיכולוגיים הפנימיים, הנטייה הגנטית וההשפעות החברתיות-תרבותיות – כל אלו תורמים יחד לעיצוב האישיות הנרקיסיסטית.הבנת המקורות השונים לנרקיסיזם היא קריטית לא רק לצורך אבחון, אלא גם לגיבוש אסטרטגיות טיפוליות יעילות. 

אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מתקשים במערכות יחסים, סובלים לעיתים קרובות מדיכאון וחרדה, וחווים קשיים בהתמודדות עם ביקורת. טיפול פסיכותרפי, לרוב דינמי או קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), יכול לסייע לנרקיסיסט לפתח מודעות עצמית, לשפר את דימויו העצמי הבסיסי, ללמוד אמפתיה ולבנות מערכות יחסים בריאות ומספקות יותר. 

המודעות הציבורית לגורמים אלה יכולה גם לסייע בהבנה טובה יותר של התופעה ולמנוע את התחזקותה בחברה.

מאיר ויצמן-יועץ לזוגיות ומשפחה